פשיטת רגל עורכי דין - דף הבית >> פשיטת רגל >> פסק דין אדגר נגד שטנג הליכי פשיטת רגל פשיטת רגל - פסק דין אדגר נגד שטנג בחיי הנישואין יש דבש ויש עוקץ. הצדדים נהנים ממאמץ משותף, שתורם כל אחד מהם לתא המשפחתי וגם צריכים לשאת בכשלונות כלכליים של אחד מהם הפוגעים בתא זה. מעצם הרעיון שחזקת השיתוף עלולה לפעול לחובתו של בן זוג, משתמע שיש ואותה חזקה לא הניבה דבש ואין בה אלא עוקץ. בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ערעור אזרחי 98 / 1 אדגר השקעות בע"מ נגד 1. עדנה שטנג 2. אהוד שטנג 10.1.1999 לפני השופטות ד' פלפל, א' קובו, ש' ברוש פסק דין א. מהות העתירה זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא (השופט ק. ורדי), שנתן פסק דין הצהרתי, לפיו אין לעקל את המטלטלין המצויים בדירה של המשיבים וכן כי המשיבה מס' 1 היא הבעלים של מחצית מן המטלטלין המצויים בדירה. ב. עובדות רלוונטיות ביום 17.12.96 נפתח תיק הוצל"פ מס' 01-88626-96-4 נגד המשיב מס' 2 בגין חוב חלוט על פי פסק דין של בית המשפט. במסגרת תיק ההוצל"פ, הוטל ביום 7.4.97 עיקול ברישום על המטלטלין המצויים בדירה המשותפת של המשיבים. בתאריך 14.4.97 הגישה המשיבה מס' 1 בקשה להצהיר, כי אין לעקל את המטלטלין, וכי היא הבעלים של מחציתם. בתאריך 17.11.97, במסגרת המרצת פתיחה שהוגשה בנושא, החליט בית משפט קמא, שהמטלטלין נשוא הבקשה, שנמצאים בדירת המשיבה, שייכים לה ולמשיב מס' 2 והיא זכאית לרכוש את מחציתם בטרם יוצאו המטלטלין למכירה בהוצל"פ. כמו כן חייב את המערערת לשלם למשיבה מס' 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,5000 ש"ח + מע"מ, הן לאור התוצאה, והן לאור העובדה שזו היה מלכתחילה הצעת ב"כ המשיבה מס' 1. על כך הוגש הערעור. ג. קביעת בית משפט קמא בית משפט קמא דן בשאלה, האם בני זוג חייבים במשותף בהקשר לחוב שיצר אחד מהם (באופן פרקטי) כלפי צד ג'. לאחר דיון מקיף, הגיע בית משפט קמא למסקנה, שבמסגרת היחסים שבין הצדדים, היה שיתוף בפועל ושכתוצאה ממנו, הלכת השיתוף חלה הן לגבי זכויות והן לגבי חובות. לאחר שבדק את המעגל הפנימי הזה, הלך בית משפט קמא צעד נוסף ובדק את המעגל החיצון, כשהוא שואל את עצמו, האם גם ביחסים כלפי צד ג' גוברת הלכת השיתוף במובן זה, שהמשיבה מס' 1 חבה לחוב שיצר המשיב מס' 2 כלפי המערערת. ביהמ"ש קמא השיב לשאלה זו בחיוב. האסמכתא לתשובה החיובית היתה ע"א 5598/94, נניקשווילי נ' נניקשווילי, פ"ד מט(5) 163. אסמכתא זו נבנתה בבימ"ש קמא על התשתית העובדתית הבאה:נ ? המשיבה מס' 1 לא היתה הרוח החיה בעסקים שיצרו את החוב, אלא המשיב מס' 2; ? המשיבה מס' 1 אומנם היתה צד להסדר נושים והסכימה בחתימתה לכך שדירת המגורים המשותפת שלהם תימכר ותשמש ככיסוי לחוב, במסגרת ההסדר, ברם הסדר זה לא יצא לבסוף אל הפועל. ? לא הוכחה הסכמה מפורשת או משתמעת של המשיבה מס' 1 לשותפות מלאה בחובות במישור החיצוני והסכמה לכך שהמיטלטלים ישמשו לפרעון החובות, ואין לסיק זאת מכך שלגבי הדירה הביעה הסכמה מפורשת, אלא ההיפך; לכן, היתה מסקנת בימ"ש קמא, כי זכותה של המבקשת מכח חזקת השיתוף גוברת על העיקול של צד ג'. ד. היש מקום להתערב בפסה"ד של בימ"ש קמא? נראה לנו כי בימ"ש קמא פירש שלא כראוי את הילכת נניקשווילי. מדברי השופטת טובה שטרסברג כהן עולה כי ההלכה היא כדלקמן:ב "ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה היא, כי שיתוף בנכסים כולל בתוכו שיתוף בחובות הנתפסים כנכסים שליליים. חריגים לחזקה זו הם חובות בעלי אופי אישי. אומר הנשיא שמגר:ו "חזקת השיתוף בחובות משלימה את חזקת השיתוף בנכסים. בן הזוג הנהנה מפירות השותפות עם בן-זוגו, חייב לשאת בעול החובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים. שתי החזקות הללו משקפות את תמציתו של משק הבית המשותף ? ההנאה מרווחי השותפות לצד הנשיאה המשותפת בהוצאות ובהפסדים... נטל ההוכחה הוא על הצד הטוען כי חוב מסויים איננו משותף. יש להדגיש כי הלכת השיתוף בחובות קורלטיבית להלכת השיתוף בנכסים... חריגים לחזקה זו הינה חובות בעלי אופי אישי" (ע"א 5598/94 נטלה נניקשווילי נ' דניאל דוד נניקשווילי, מט' (5), ע' 166, בעמ' 169). במקרה נניקשווילי היה מדובר בחוב שנוצר ע"י הלוואה שהבעל נטל. במשך תקופה אורכה התנהלה נגד הבעל תביעה בה נתבע לשלם את החוב. בסופו של דבר ניתן נגדו פס"ד. לאחר פסה"ד היה הבעל במגעים עם הנושים להסדירו. לפי הראיות שם, נטלה המערערת חלק במגעים אלה ודבר החוב היה ידוע לה. הלכת נניקשווילי פורשה בהמשך ע"י בתי המשפט המחוזיים לסוגיהם, כמיישמת את הלכת השיתוף "החיצונית" גם ביחסים בין הצדדים השותפים לבין צד ג', או במלים אחרות:נ ניתן לגבות משני הצדדים לשיתוף חוב שנוצר ע"י אחד מהם בלבד, כלפי צד ג'. הראיות במהלך הראיות עלה כי המשיבה מס' 1 היתה מודעת לחובות של המשיב מס' 2 לאורך כל הדרך, והיתה נכונה גם לעזור לו מכח רצון ומחויבות כלפיו כתוצאה מהחיים המשותפים שלהם. לא היתה מחלוקת, כי בין הצדדים יש יחסים טובים וכי המשיבה מס' 1 מרגישה עצמה, כתוצאה מכך, מחוייבת גם בחובות המשיב מס' 2. העידה המשיבה מס' 1:ב "אנו חיים חיים משותפים. זה מחווה אישית שלי שאני יכולה לעשות זאת לכל אדם, עשיתי את זה לבעלי. לא מתוך תוקף שמשהו חייב אותי ולא מתוך נישואיי לאהוד" (פרוטוקול נספח ג' לכרך האסמכתאות מטעם המערערת). ובהמשך, בתשובה לשאלה:ו "איך לא הגשת בקשה מיד עם ידעת שזה יכול לגרור כל מיני דברים, מדוע לא הגשת בקשה לביהמ"ש, שאומר שלא יעקלו לך את המיטלטלין מפני שזה חובות שלך ולא של אהוד". תשובת המשיבה מס' 1 היתה:נ "אני לא יודעת". במקום אחר אמרה:ב "אני שותפה לו לחיים ולחובותיו במחווה האישית שלי ומרצוני אני הולכת אותי". המסקנה שבית משפט קמא הסיק מדברים אלה, איננה מקובלת עלינו. המשיבה מס' 1, לאורך כל הדרך, גילתה את דעתה, שהמדובר בחובות משותפים לה ולבעלה והתגייסה לעזרתו כדי להפחיתם. למטרה זו, היא רצתה, הסכימה והיתה נכונה לשעבד את הנכס היקר ביותר, בדרך כלל בחיי זוג משותף, וזאת דירת המגורים המשותפת, כדי שזו תמכר לכיסוי החוב המשותף. האם בכך אין לראות הסכמה מכללא להחזקת השיתוף גם לגבי מטלטלין? האם ביחסי השיתוף שהתבטאו בנכונות שלה לאורך כל הדרך ובכך שלא התנגדה במשך שנתיים לצו עיקול שהוטל במסגרת אחרת על המטלטלין, אין לראות נכונות והסמכה לכך שהיא חייבת גם כלפי צד ג' לתשלום מכח הרכוש המשותף? אנו סבורים שהתשובה לכך חיובית. הפועל היוצא הוא, שהמשיבה מס' 1 לאורך השנים ובמספר רב של הזדמנויות גילתה את דעתה, שלא רק היא ובעלה חד-המה, אלא גם החובות חד-המה. היישום בחיי הנישואין יש דבש ויש עוקץ. הצדדים נהנים ממאמץ משותף, שתורם כל אחד מהם לתא המשפחתי וגם צריכים לשאת בכשלונות כלכליים של אחד מהם הפוגעים בתא זה. על כך אמר חברנו ד"ר ג. קלינג בה"פ 2171/95 עזבון המנוח שרה ברזל ואח' נ' הכנ"ר (לא פורסם), כי:ו "מעצם הרעיון שחזקת השיתוף עלולה לפעול לחובתו של בן זוג, משתמע שיש ואותה חזקה לא הניבה דבש ואין בה אלא עוקץ". אשר על כן, ניתן היה, רק לאור הלכות אלה, לקבל את הערעור. נוסיף לכך נקודה נוספת, והיא, שהמדובר בהמרצת פתיחה. הכללים שחלים לגבי המרצת פתיחה הם, בין היתר, העדר שיהוי, תום לב וידיים נקיות. מבחינה עובדתית היה מוטל עיקול על המטלטלין של המשיבה מס' 1 בהליך אחר במשך שנתיים. היא לא מחתה כנגד עיקול זה, היא לא ביקשה את הסרתו, ואדרבא, במהלך הזמן, ניהלה עם המשיב מס' 2 משא ומתן להסדר חובות. האם בכך יש תום לב? האם בכך אין שיהוי? העקרונות הללו הם המסדרון שדרכו יכול המבקש להכנס לטרקלין, כדי שיתחיל דיון בעניינו. בנוסף לאמור לעיל, אזי המשיבה מס' 1 נשארה עדיין במסדרון ולטרקלין טרם הגיעה. לאור כל האמור לעיל, אנו מבטלים את פסק הדין של בית משפט קמא ומקבלים את הערעור וקובעים שהמערערת זכאית להטיל עיקול על המטלטלין להם טענה המשיבה מס' 1. המהלך הטיעון, בתשובה לשאלת בית משפט, הובא לידיעתנו, שבינתיים פעלו הצדדים על פי המנגנון שנקבע בפסק הדין של בית משפט קמא, לפיו נמכרו המטלטלין להם טענה המשיבה מס' 1 ותמורתם שולמה למערערת. לאור קביעתנו שפסק הדין בטל, לא נראה לנו, שיש להחזיר את כל הגלגל אחורנית, אלא שהצדדים יתחשבנו ביניהם ברוח העקרונות שנקבעו בערעור. ה. לעניין ההוצאות בית משפט קמא קבע סכום של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ, כהוצאות. משביטלנו את פסק הדין של משפט קמא, התבטל גם חיוב זה בהוצאות. במידה ושולמו כספים, יש להחזירם למשלם ? המערערת. 5129371אנו מחייבים את המשיבה מס' 1 בהוצאות הערעור הכולל של 20,000 ש"ח + מע"מ. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. הפקדון יוחזר למערערת. ניתן היום, 10.1.99 והודע. | 
